להפתעתי כשניסיתי להכנס למערכת לא הצלחתי לגשת לחשבון, לאחר מספר נסיונות כושלים נוספים הבנתי שכנראה מישהו כבר השתמש ביוזר הכללי וכנראה שינה את הסיסמה, לכן בזריזות שלחתי לאביב עדכון שאני לא מצליח להכנס עם היוזר והאם יכול להיות שיש בעיה עם הסיסמה (בכל זאת למה אתה מצפה מיוזר כללי? שלא ישנו לו את הסיסמה עם כל המשחקים של כולם…).

במייל חוזר ובדיפלומטיות ראויה העמיד אותי אביב על הטעות וציין שהיוזר שלי הוא בכלל eytan@system יוזר ייחודי שעל בסיס השם שלי כדוגמת היוזר שהוא שלח (יוזר מאותה הצורה).

נניח לרגע את האירוע הזה בצד וקבלו במחיאות כפיים את הפרסום הפנימי התותחי שמירב כהן מנהלת השיווק שלנו הוציאה על בלוגיקס בסוף השבוע שעבר (אפשר להגדיל את תצוגת התמונה בקליק את התמונה).

תודו שאחלה פרסום, כבוד!

לקחנו ארבעה מהבלוגרים שכותבים בבלוגיקס וציטטנו משפט מתוך אחד הפוסטים שלהם (דרך אגב פוסטים מעניינים).

ועכשיו שימו לב לציטוט שפירסמנו מתוך הפוסט של קובי מגנזי:

ובהקשר המלא: "בפוסט המדהים הזה מ- Mashable מתגלה בחור יצירתי במיוחד. אבא לעתיד, שרצה להיות מעודכן עד לשניה בכל רגע שהתינוק שלו בועט בבטן של אשתו. למען מטרה זו הוא פיתח אביזר לאישתו שקלט את…"

כן חברים, אני לא היחיד שקורא מהר, בתוך כשעה ממועד הפרסום (קובי תקן אותי אם אני טועה) קובי קיבל עשרות טלפונים של חברים שלא קראו והפנימו את מלוא ההקשר של המודעה והתקשרו לאחל לו מזל טוב!…

בעולם דיגילטי ומתקשר. עולם של מאות אימיילים ביום, מסרים מיידים, רשתות חברתיות, טוויטים, פוסטים ומה לא. בתוך כל אלה חי האדם, אותו האחד שצריך לשמור על יכולת ריכוז, קליטה, עיבוד והבנה.

אז האם פלא שלפעמים אנחנו "נופלים" וקולטים מסר שונה לחלוטין?

לי דווקא נראה שהפלא היותר גדול הוא שאנחנו רוב הזמן כן מצליחים לשמור על מיקוד.

לסיכום, מקרים מסוג זה מחדדים לי שוב את התובנה המטאפורית "לישון על זה". כלומר, להניח בצד ולחזור לאחר מכן כדי לקרוא שוב לפני ששולחים, לעבור שוב לפני שמפיצים. זה יכול להיות בעוד שנייה או בעוד שבוע העיקר שהפעולה תשנה באמת את רמת המיקוד.